אמא איילה :
אמא שלי היא
איילה יצהרי, שם הנעורים שלה הוא חדד, למעשה שם משפחתה האמיתי הוא דבש אבל בני
משפחת סבי היו חרשי ברזל ומכאן דבק בהם השם- חדד. אמא שלי נקראה בשם זה מאחר
ובלילה של לידתה אבי החלם שהוא רודף אחרי איילה בהרים- (מזל שזו הייתה איילה ולא חיה
משונה אחרת).תאריך הלידה שלה הוא 20.3.1966 נולדתה בבית החולים השרון שבפתח תקווה.
המילים הראשונות שלה היו כנראה אבא ואמא כמו רוב הילדים- סבתי מצד אמי כבר לא
בחיים, בתקופה של אמא שלי לא עשו עבודת שורשים על כן אין לי את מי לשאול ואין לי
עבודה להסתמך עליה.
האירועים
החשובים בילדות של אמי היו מסיבת הבת מצווה שלה לילדי הכיתה בבית של סבי וסבתי. בתקופה
ההיא לא ממש חגגו לבנות טקס בת מצווה. המקסימום היה מסיבה צנועה כך שהמסיבה שלה של
אמי- שהייתה בעיקר מסיבת ריקודים עם פטיפון ותקליטים או למעשה תקליט אחד של גריז-
שהיה להיט באותה תקופה- הייתה אירוע מיוחד במינו.
אירוע משמעותי
נוסף בילדותיה של אמי היה החתונה של אחותה הגדולה- היא היתה אז בת 5 בלבד. אחותה
הגדולה התחתנה בת 20- כך היה נהוג פעם. כשהייתה בת 6 כבר הפכה לדודה לאיתי המקסים-
אמי מספרת שאז היא לא ממש חשבתה שהוא מקסים
ואפילו היו לה מחשבות פליליות לגביו.
כשהוא נולד
הייתה התלהבות גדולה מאוד סביבו והיא די נזנחה בצד- כילדה היה לה מאוד קשה עם זה. היא
חשבה שאמא שלה לא אוהבת אותה כבר ולא האחיות שלה שהייתה מורגלת לתשומת ליבן. אמא
שלי סיפרה לשכנה מבוגרת שלהם שלאמא שלה יש כבר תינוק אחר ואותה היא כבר לא ממש
אוהבת. השכנה שוחחה עם סבתי על זה וכמובן שמפה הכל חזר לקדמותו ואפשר לה לאהוב את
האחיין שלה איתי.
משחקי
ילדות אהובים
משחקי קופסא
גם לא היו בשפע- הם שיחקו בעיקר דומינו, משחק הזיכרון והכי אהבו מונופול- אמי
והחברות שלה היו משחקות שעות וחלמו שהן באמת קונות בתים ורחובות, ודמיינו שהן עשירות
ועתירות נכסים.
בילדותה לא
היה מחשב וגם בטלביזיה היה ערוץ אחד בלבד. עד היום זכורות לאמי התוכניות– ריץ' רץ',
שכונת חיים והכי הכי- בית קטן בערבה תוכנית שבשבילה הפסקו כל פעילות אחרת ורצו הביתה
לצפות.
היעדר מחשב
וטלביזיה מרובת ערוצים גרם להם לצאת החוצה לפגוש חברים ולשחק משחקים מגוונים מכלים
שהם יצרו.
כל יום ב16:00
חס וחלילה לא לפני. (בין 14:00-16:00 השכונה הייתה בתרדמת- אסור לצאת החוצה) אמי
והחברים היו נפגשים ברחוב, אז עוד לא היו מדרכות מרוצפות אלא רק אבני שפה וכבישים.
בקיץ שיחקו שבע
אבנים 3 מקלות, תפסוני, מחניים חבל ועוד.
בחורף היו את
המשחקים של החורף-: ארצות (או תוקע כפי שקוראים לזה במקומות אחרים), גומי, ועוד.
לאמי ולחברות
שלה הייתה גם חבורה "הרביעייה הסודית" בהשראה של הסדרה השביעייה הסודית.
היה להן מקום מחבוא- שם היו נפגשות. הן היו עוקבות אחרי אנשים שהיו נראים לנו
חשודים ( וליתר דיוק- שקבענו שהם חשודים) ובונים סביבם סיפור נועז כאילו הם באמת
שייכים לכנופיית פושעים והן עומדות לפצח תעלומה שבכירי המשטרה מסתבכים איתה שנים.
בקיץ הם היו
משחקים "אש לילה" בפרדס. זה היה שילוב של פחד והמון רגש. הייתה להם מן אמונה
שבפרדס יש "יד שחורה" וכולם נורא פחדנו ממנה.
אמא שלי חושבת
שהילדות של אז הייתה עשירה ומרתקת מאוד. חיי החברה היו מגוונים וערך החברות היה
בעל משמעות אמיתית ועמוקה.
אמי מסתכלת
ונזכרת בערגה רבה בימים אלו ומצירה על כך שלילדים היום אין חוויות מהסוג הזה.
אורח החיים
ותנאי המחיה
אמי גדלה בבית
זוג הורים שעלו מתימן בעליית מרבד הקסמים וששה ילדים חמש בנות ובן. הם גרו בפתח תקווה בשכונה קטנה.
תנאי המחיה
היו די צנועים: בגדים ונעליים קנו רק כשצריך ובעיקר בראש השנה ופסח ולקראת אירועים
מיוחדים.
יחד עם זאת
האווירה בבית הייתה מלאה בחום, אהבה, אוכל טוב והמון שמחה בלב. הבית של אמי היה
מרכז חברתי גדול- כל יום אחרי הצהריים היה כינוס של תושבים מהשכונה בחצר הבי שלהם.
סבתי הייתה דמות מאוד משמעותית בשכונה, כל אישה הייתה באה עם תבשיל, מאפה או משהו
שרקחה במו ידיה וכולם היו יושבים, מדברים, צוחקים ואוכלים.
לכל אחד בבית
הייתה חובה משלו- בתחום הניקיון והסדר. החובה שלי היה אחריות על ניקיון המקלחת וכל
הקשור בה. כל יום היא הייתה אמורה לנקות
ולסדר את המקלחת. לנקות את כל הבית לקח לכולנו כשעה, כי כל אחד, כולל אחיה של אמי
שהיה בן יחיד היה אמון על חלק אחר של הבית. לא הייתה אפשרות לומר לא רוצה לעשות.
כולם קיבלו את תפקידם מתוך הבנה ואחריות.
מסורות
יום ששי היה
יום מיוחד במינו. כבר משעות הבוקר הייתה תכונה רבה בבית של סבתא שלי נעמי ובכל
השכונה כולה. כשאמי הייתה חוזרת מבית הספר היו עולים ריחות מגרים של בישולים שונים
מכל הבתים וכמובן מהבית של סבתי שהייתה מכינה לכל אחד את המאכל האהוב עליו.
בשעה 11:00
בבוקר הכל היה מוכן ואפילו שולחן השבת היה כבר ערוך.
כבר ב-15:00 כולם
אחרי מקלחת, לבושים יפה והבית מבריק לקראת שבת המלכה.
סבי היה הולך
לבית הכנסת יחד עם אבות ובנים אחרים בשכונה וכל הילדים היו נפגשים בחצר בית הספר
הסמוך, וצופים במשחק כדורסל שהנערים הבוגרים יותר שיחקו.
קצת לפני שחזרו מבית הכנסת הלכו כולם הביתה לארוחת
שבת טעימה, שרו שירי שבת ושירי ארץ ישראל, אח"כ סיפרו סיפורים ובדיחות.
ערב שבת היה
קסום ומיוחד וערבי החגים היו מיוחדים אפילו יותר.
שפת הדיבור בבית
הייתה עברית אך כשהגיעו אליהם אנשים מבוגרים התערבבה העברית עם התימנית.
הפגישה עם
בן הזוג וטקס החתונה
הפגישה של
ההורים שלי קרתה בראש העין . אמי הייתה אז סטודנטית לתואר ראשון וחברה מהלימודים
התחתנה עם בן ראש העין.
היא הגיעה
לחברה אחרת שגרה בראש העין ושציהן תכננו ללכת לשבת חתן. בדרך הן עצרו לבקר ידיד
שלה. אבי מתן הגיע גם כן לאותו חבר. כבר באותו הערב הוא התקשר אליה.
הורי נישאו
אחרי 4 שנים. הם היו בני 27. סבתא שלי הייתה מאושרת שאמי סוף סוף מתחתנת.
לפני החתונה
נערך טקס החינה התימני המסורתי, הטקס התקיים בחצר ליד הבית. (אז לא היו שוכרים
אולמות בשביל זה). הטקס היה מרשים ומרגש.
את התואר
הראשון עשתה אמי בחינוך- הוראה . היא עבדה בהוראה מספר שנים ולימדה בבית הספר
היסודי "אורנים"- בו למדה בילדותה- זו הייתה בהחלט חוויה מעניינת.
את התואר השני
עשצה במדעי המדינה- מדיניות ציבורית ושלטון מקומי. תואר שני נוסף עשתה בייעוץ
חינוכי.
כיום אמי
מנהלת את המחלקה לחינוך קדם יסודי בעיריית ראש העין.
מעבר לעבודה אמי
אוהבת לקרוא ספרים בעיקר כאלה שחושפים בפני תרבויות שונות, לרקוד ריקודי עם, לבשל
ולארח חברים ומשפחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה