תמונת מסלול העליה

אילן יוחסין

סיכום

סיכום:

המסקנות שלי מהכנת עבודת השורשים מתייחסות להתפתחות שחלה מדור לדור להשפעה שלה על הדורות וליתרונות והחסרונות שלה.

ראיתי שמדור לדור הייתה התפתחות בתחומים שונים כמו למשל התפתחות טכנולוגית שמצד אחד הקלה על אורח החיים (למשל אין צורך לטחון חיטה ברחיים כדי לקבל קמח) ומצד שני הביאה לפגיעה בחיים החברתיים ובקשרים בין האנשים.

בעבר החיים החברתיים היו דבר מאוד חשוב ומשמעותי עבור אנשים והמפגשים היו חלק

מרכזי בחיים שלהם והיום כל הנושא החברתי הוא הרבה פחות מרכזי בחיים שלנו. אין חיי חברה פעילים כמו בעבר. 

נהניתי מאוד  להכין את עבודת השורשים. במהלך העבודה גיליתי דברים מעניינים וחדשים על משפחתי כמו למשל מסע העלייה של סבי ארצה, ילדותם של הורי ועוד.

 זו הייתה הזדמנות טובה להכיר יותר את שורשי וצדדים אחרים של דמויות במשפחה שלי משום שבדרך כלל אלו לא נושאים שאנחנו משוחחים עליהם או שואלים עליהם ביומיום.

במהלך העבודה הרגשתי לפעמים שאני רוצה לחיות בתקופה של הילדות של אמי כי לפי הסיפורים שסיפרה אמי נראה לי שהחיים שלהם היו ממש מרתקים, שכל הילדים בשכונה היו מגובשים, כולם הכירו את כולם, המפגשים בכל יום אחה"צ של כל הילדים  ושתמיד היו אצל סבתא שלי אנשים. יש לי הרגשה שזו הייתה שכונה אמיתית.

לא נתקלתי בקשיים משמעותיים בהכנת העבודה הקושי היחיד היה שחלק מהעבודה נמחק לי מבלי שכנראה הספקתי לשמור ואז הייתי צריך להקליד הכל מחדש.

אם היה מישהו שהייתי רוצה לחזור לראות אותו זה סבתי נעמי ז"ל, מפני ששמעתי עליה המון דברים טובים.

תמונות של המשפחה

תמונות של המשפחה

פרק הרחבה סבא מרדכי

סבא מרדכי:

סבי מרדכי נולד בשנת 1930 בתימן בעיר רדאע. אולם את רוב שנותיו חי בעיר צנעא. היו לו  16 אחים מכיוון שאביו צדוק נשא 4 נשים.

סבי ואחותו ניסו להעלות לארץ אבל נעצרו בטענה כי הם ציונים שרוצים לעלות לפלשתינה. לסבי

ב1948 היה מהפכה שלטונית בתימן וסבא רבא שלי ושמו צדוק נחשד במעורבות בהפיכה ובפעילות ציונית. בעקבות החשד נגד סבא רבא שלי הוא נאלץ לברוח מהשלטונות. הוא נדד 42 יום ברחבי תימן כשהוא מסתתר בערוצים ויערות  כשהשלטונות אחריו. הם לא הצליחו לתפוס אותו ואז התקבלה החלטה לאסור את סבי מרדכי כבן ערובה ואולי בכך יגרמו לסבא רבא להסגיר את עצמו.

סבי הוכנס לכלא למשך 10 חודשים. בתחילה היה לו קשה כי הוא סבל מהשפלות והתעללויות. אולם סבי בחוכמתו הרבה מצא את דרכו אל ליבם של הסוהרים: הוא היה כותב עבורם מכתבים לשלטונות מפרש להם דברים ועוד. כך הצליח סבי להערים על הסוהרים ובשנת 1949 הצליח סבי לברוח מהכלא ולעלות לארץ ישראל יחד עם אחותו. סבי אומר שתחביבו העיקרים היו מוסיקה וקריאת ספרי תורה. בבית סבי בתימן ובישראל היו מדברים את השפה הערבית. המצב כלכלי בבית סבי היה  טוב כי אבא שלו היה משפטן וסוחר בהמון מקומות אז לא היה לו מחסור.סבי גדל אצל סבו שהיה ילד קטן מפני שאביו היה נורא עסוק בעבודתו ולא יכל לטפל בסבי. סבי למד בישיבה מאוד יקרה ומקובלת. בזמנו לא היה בר מצווה, כל ילד  שיכול להניח תפילין היה מניח תפילין אם הוא היה בן 5 ואם הוא היה בן 13. לסבי היה מעט חובות הוא היה צריך להעתיק מכתבים וטפסים של אביו ולעשות קניות לביתו (בדים ירקות ועוד..). סבי זוכר מילדותו את הימים הארוכים שלא ראה את אביו מפני עיסוקיו הרבים של האב. סבי עסק בבגרותו בעיקר בהעתקת ספרים ובכתיבה במדורי עיתונות. סבי ואביו השתלבו מיד בחיי המחנה והפכו מאז ועד היום למפתח בחיי הקהילה בראש העין. סבי וסבתי אורה הכירו בביתה, שהוא בא לבקר את אחיה סבי וסבתי יצאו כ-3 שנים מה שלא היה מקובל אז ורק אז התחתנו בלחץ רק בתאריך ה9/9/58. לסבי יש 7 ילדים,  5 בנים ו2 בנות. סבי

הקשר שלי עם סבא שלי הוא מאוד מאוד מיוחד יש בינינו אהבה לא נתפסת

אנחנו אוהבים לצחוק ביחד לדבר ולהיות אחד עם השני.

סבי כתב למעלה מ20 ספרים חלקם ספרי הגות יהודית, ספרי קודש וספרי קריאה, כמו כן כתב חוברות רבות בנושאים שונים ועד היום מפרסם מאמרים בכתבי עת שונים.

סבי חיבר שירים רבים לזמרים בעיקר השרים בתימנית ושיריו מושמעים בחתונות ובאירועים שיריו מוכרים לכל.

גם היום ממרום גילו הוא ממשיך ליצור ולכתוב. סבי הוא בן אדם מיוחד מאין כמותו הוא פשוט בן אדם מוכשר.

לפני 4 שנים מלאו לסבי 80 וכל משפחתי המורחבת יצאה לסוף שבוע לחגוג עימו את יום הולדתו ולהיות כולם ביחד שבת שלמה. היה מאוד מרגש וסבי וסבתי נורא שמחו עם

הזדמנות זאת.

דוד שלמה (אח של סבתא נעמי)

חפץ

הסיפור על ספרו של דודי

דוד שלמה (אח של סבתי) מספר:

בשנת 1867 יצא לאור הספר שולחן ערוך חלק אורח חיים בליוורנו שבאיטליה.

סבא רבא שלי קנה את הספר והורישו לסבי.

בתימן לא הייתה נהוגה שיטת  רישום מסודרת של תאריכי לידה לכן נהגו היהודים לרשום לידתו של תינוק בספר קודש כי ידעו שספרי קודש הם דבר יקר ערך שלא מוצע בדר"כ למכירה. במקרים מאוד מסוימים בהם אין ברירה, ממשכנים את הספרים אצל קרובי משפחה בתקווה לפדותם.

כשנולדתי, כתבו סבי ואבי את האירוע בספר שולחן ערוך.

"נולד הפרח הטוב סלימאן בן סעדיה  הדומה לעץ רטוב גם השם ייתן לו טוב בחודש אייר עשירי בו שנת ברמ"ה לשטרות"

\

ברמ"ה לשטרות זוהי ספירה שהייתה נהוגה בקרב יהודי תימן שהחלו את הספירה הזו בסיום מרד בר כוכבא וכאות על הניצחון הוא הטביע שטרות.

משפחתי נקלעה למצב כלכלי רע ואבי נאלץ למשכן את הספר אצל גיסו שהיה סוחר נפט ומעמדו הכלכלי היה איתן.

בשנת 1948 ואחרי ב1949 עלתה משפחתי. מאחר ולא היו רישומים שמציינים גיל נקבע גילי על פי המראה החיצוני כמו רבים אחרים.

הייתי אז נער בן 15 בערך אבל בגלל המראה החיצוני הצנום והקטן שלי הוערך גילי בשלוש שנים פחות ונקבע שאני בן 12.

לימים באתי לבקר את דודי בפרדס חנה שבא"י . עיינתי בספריה ומצאתי את הספר שמושכן ע"י אבי אצל גיסו. כאשר פתחתי אותו הבנתי באיזה ספר מדובר וביקשתי ממנו את הספר. דודי לא היה מוכן אך לבסוף הצלחתי לשכנע אותו כי יש לספר הזה ערך רגשי מאוד עבורי.

כעבור 40 שנה בשנת 1990 ניהלתי משפט ובו דרשתי לשנות את שנת הולדתי כשאני מסתמך על מה שכתוב בספר.

במהלך המשפט נשלח הספר לבדיקה במעבדה בירושלים והוכח כי מה שרשום בספר הוא אותנטי ומקורי.

כאשר נשאלתי מדוע אני מתעקש לשנות את גילי שהרי אנשים משתוקקים להיחשב צעירים יותר עניתי כי התעקשתי על השינוי כדי להקדים את פרישתי לפנסיה.

זהו הדף בספר של דוד שלמה בו כתוב אירוע לידתו. (למעלה בקצה הימני)